top of page

אגרת ראש השנה תשע"ה

 

גרת ראש השנה תשע"ה

 

ידידות וידידי נפש יקרים

 

מלכויות

 

"פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר" כך פותח הזהר את פרשת "האזינו" .

 

נאמר, הכל הולך אחרי הפתיחה. אחרי שהמלכנו את הראש, שהוא מנוע החיפוש אחר קולה ושירתה של ההוויה החומקת מאתנו, התייצבנו באתם. ["אתם נצבים", אותיות אמת] בקשנו את יכולת ההאזנה, את השמיעה שנובעת מקרבה, מפנימיותה, אותה חותמת של אמת שנוצרת לשעתה, כאשר כל אחד הוא חלק מאתם, צליל מכוון,  תיאום כוונות שעושה את תחום ההווה. כלומר,בכל פעם שאנו לומדים מתוך כוונת חיבור לכוח מאחד, שיחלץ אותנו מעצמנו ויסגל אותנו להשפיע לאחרים, אנו נעשים תחום של גילוי מציאותו. ורגע אחרי כן אנו מאבדים זאת כדי לשוב ולכונן חיבור חדש, מעומק חדש, שהיה ואבד.

 

 "פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו".(שיה"ש ה) האמת, שצומחת בכל פעם, בכל השתדלות, בכל פרט בנפרד, אינה מופיעה אלא על חוט היחס הנמשך מאיש לרעהו , מאישה לרעותה, בחלל הפנוי שהותירה הנפש הנפרדת ביציאתה משליטה. על הקשר הזה בין ההוויות שוכנת היכולת להאזין ולדעת שהיה פה וחמק – שם אנו נצבים מגישים את כתב האמנה שלנו.

 

זכרונות

 

בפרוש השנה הזאת, שנת תשע"ה, שבה תַּשְׁעֶה, (בפירוש של רצון לקבל) תקשיב בהיענות לתפילותינו . ובפירוש העבודה: תעשה אותנו קשובים אליך, תקשיב אותנו, לאופן שבו אתה מבקש לקבצנו ולעשות אותנו למקום ההטבה, ל"אני תפילה". לבנות אותנו תיבת אמת – אתם – שבוראת שמיים וארץ חדשים – שירה חדשה.

 

שנת תשע"ה היא שעתה של המלכות העולה ממיעוטה ונולדת להיות עטרה לבריאה. שעת פנימיות הנשמות, שעולות ויורדות עמה, שעת הגילוי של בת המלך האבודה. זאת עת רצון, תפילת האדם ,לכונן מחדש את הברית שהפרנו ביננו לבין בוראנו. לזכור את הברית, האות המשבחת, זאת שמבחינה ומכירה במלך, זאת שמכוננת אותנו לעלות ממטה למעלה. להיזכר בשירת בראשית, שהיא השירה המהדהדת בבריאה כולה  בקריאתה: "בא". בוא להיזכר, לראות בעצמיותך את הסיבה שלשמה נבראנו. [בראשית – שירת בא או שירת אב, שירת עילת העילות]

 

שופרות

 

ראש השנה תשע"ה היא צירוף אותות הזמן – זמן לידת האדם לאחר תשעה ירחי לידה  - תשע ספירות עליונות של המלכות שמיחדות את פעולתן לסייע ללידת האדם - אותה הוויה ששואפת להידמות לבורא - בעזרת תכונת ההשפעה של בינה. בינה היא המודל הנגלה בתורה, המשמשת למלכות, לנו, כרחם. רחמים שמחברים את אותות הזמן לתיבות, למקום, שמשרת ומגדיר את תכונות הבורא כמציאות בנו ומכתיר אותו – כלומר מקיף את ההויה בתודעת השפעה, שהיא המחשבה הטובה שבה הוא אוחז את דמותנו וחיינו.  "אנו רעיתך ואתה דודנו" – אנו, היא התביעה הפנימית שמציירת אותנו כאיברים משויכים, גוף אחד, רצון אחד, ששר יחד בתואם את השירה הזאת, את תכונתנו כרעייתך - זאת שמכירה בבורא בכל פעולותיו ושותפה לו כעזר, כרועָה – כמנהיגה המכנסת את הנשמות לייעודן.

 

לו תוליד בנו תשע"ה את כוח הבחירה, שייתן תוקף למציאות: "אנו רעיתך ואתה דודנו".

 

לשנה טובה ומבורכת תכתבו                

 

ספיר

  • Facebook Classic
  • Twitter Classic
  • Google Classic
  • RSS Classic
bottom of page